רפואה

 

התבוננות מילולית בסטרוקטורה ההיפוקמפית

 

החלוקה הקלאסית והנפוצה כיום של מבני הזיכרון השונים מתייחסת לפרמטר כמות הזמן שבמהלכו האדם זוכר את המידע שנקלט בזיכרון. למעשה, לפי המחקר המדעי קיימים שלושה מנגנוני זיכרון שאחראיים לסוג שונה של יכולת איחסון :

זיכרון סנסורי : זהו מבנה אשר שומר בתוכו את כל האינפורמציה הנקלטת בחושים בכל רגע מסוים. לדוגמה, בזמן שאדם יושב כעת וקורא את המילים האלה, העין שלו מביטה במסך המחשב, יש מאחוריו חלון ומתוכו מבליח אור השמש ונשמעים קולות שונים. באופן גלובאלי, קיים מספר עצום של גירויים שנקלטים בחושי האדם, אולם יכולת הקשב האנושית מוגבלת ולכן הוא אינו מסוגל להתייחס לכולם. הקשב של האדם מכוון אותו להתייחס לגירויים החשובים לו בכל רגע נתון ואי התייחסות לכל שאר הגירויים מוחקת אותם מהזיכרון החושי. משך זכירת הנתונים בזיכרון זה היא לא יותר משנייה אחת בדרך כלל.

זיכרון עבודה : זיכרון זה מקבל את נתוניו באופן לא רצוני, אוטומטי, מהזיכרון החושי. למעשה, זיכרון זה סופג נתונים רלוונטיים שברצון האדם להתייחס אליהם על מנת שיוכל לעבד את האינפורמציה במוחו ולהשתמש בה כדי לחשוב ולתכנן תוכניות. לפי המחקר המדעי, כמות הפריטים שזיכרון זה יכול להכיל היא שבעה פריטים לערך, עם תנודה קלה של שני פריטים למעלה או למטה, תלוי באדם. זיכרון זה מאחסן את המידע הזכור בו לדקה אחת ולעתים קצת יותר. לדוגמה : אם פיזיקאי ינסה לפתור על לוח גדול משוואה מספרית ארוכה, הוא ישתמש בזיכרון העבודה שלו. כמו כן, מחקרים מראים כי זיכרון זה ניתן לאמן, להרחיב ולייעל, ואף נמצא שתכולתו ואופן השימוש בו מבדילים בין פיזיקאים מבריקים ופורצי דרך לבין פיזיקאים אחרים.

לימודים

לימודים

לימודים

זיכרון לטווח ארוך : בזיכרון זה מאוחסנת כל ההיסטוריה האוטוביוגרפית של האדם. מבנה זה מכיל אינפורמציה שהאדם מעוניין בזכירתה, ולעתים גם זיכרון של מאורעות שהוא לא חפץ לזכור אך מעורב בהם רגש חזק. בפרספקטיבה המדעית, קיבולתו של זיכרון זה עדיין נחקרת ועד היום לא שורטט גבול ברור שמציין את כמות המידע שזיכרון זה יכול להכיל, לכן ההנחה הרווחת היא שזיכרון זה הוא כמעט בלתי מוגבל.

בנקודה זו עולות מספר שאלות : מדוע, אם כך, האדם מתקשה לזכור פריטים, אירועים או חווה קושי בלשלוף נתונים רלוונטיים מהזיכרון כשצריך ? איך קורה מצב שבו הילד מגיע למבחן, מקבל “בלק אאוט” ואינו יכול לתפקד ? קיימים מספר הסברים תיאורטיים אפשריים :

1. טעות היא לחשוב על זיכרון לטווח ארוך כמחסן שבו אנשים “מניחים” זיכרונות. למעשה, הזיכרון מתחלק באופן פיזיולוגי במוח לחלקים שונים וכל חלק אחראי על וריאציה נפרדת של זכירה. למשל, אם האדם יזכר באפיזודה מסויימת, אזי המרכיב הויזואלי של הסיטואציה יאוחסן בחלק אחד במוח, יסוד הריח בחלק אחר והאלמנט האמוציונאלי בחלק שלישי, ולפיכך האדם מעלה תמונה אחת שלמה של יחידת זיכרון, אך אין היא נשמרת באופן קוהרנטי. כמו כן, המחקר המדעי מוסיף שככל שזיכרון ספציפי מכיל מהות אמוציונאלית רבה יותר, כך משתפרת איכות איחסונו, הוא נשמר לפרטים מדוייקים ורבים יותר וגם נשלף ביתר קלות. לכן, אם ישנו רצון לזכור אירוע מסוים היטב, חשוב שתבנית הזיכרון תלווה ברגש מסוים.

2. יש הבדל ניכר בין הסיטואציה הספציפית בה האדם לומד, משנן את המידע וזוכר לסיטואציה השניה אשר בה הוא נבחן. למשל, אם ילד לומד בבית, עם המראות, הקולות והאווירה הכללית של ביתו ונבחן לאחר מכן בכיתה, קיים שוני קרדינלי בין שני המצבים. למעשה, חומר הלימוד נשמר ונזכר ללא מרכיבים סביבתיים זהים אשר נוכחים גם כאשר יש להוציא את המידע ולהשתמש בו. ככל שהפער בין שתי הסיטואציות גדול יותר אזי הסיכוי לשמירה ושליפה נאותים של האינפורמציה פוחת. לפיכך, אם ילד רוצה ליצור אופטימיזציה של תהליך האיחסון והשליפה של חומר לימוד מסוים, רצוי שילמד את התוכן המילולי ולאחר מכן יתרגל מודל סימולציוני של הבחינה בביתו. פעולה זו תשפר באופן משמעותי את גיבוש המידע בזיכרון ולאחר מכן, בזמן הבחינה בכיתה יזכר התלמיד בספקטרום המדוייק של האינפורמציה אותה למד בביתו וישפר את הציונים.