מכחול המאפיינים להערכת הדיוקן
דימוי עצמי הוא כינוי למערכת של אמונות וערכים שהאדם מייחס לעצמו. במהלך חייו, האדם מסגל לעצמו תכונות חיצוניות ואופי ובוחן את כל מעשיו ומחשבותיו לפיהן. ילד קטן שיתחנך ויגדל על פי הבנה פנימית וסובייקטיבית שהוא חברותי, יהיה בדרך כלל מוקף ילדים אחרים, לא יחשוש ממצבים חברתיים, יעדיף להיות בחברה ויקשור קשרים מהר יותר מילד שהדימוי העצמי שלו לא יכלול את האינטראקציה החברתית. אלמנט זה נכון לכל תחום, אם הילד יסגל לעצמו דימוי עצמי של אוהב ספרות, אזי הוא ירבה לקרוא, יאהב את הקריאה וילמד היטב על פיה, יחד עם זאת הוא עלול להתחבר לספרות יתר על המידה ולא יסגל לעצמו דימוי עצמי חיובי מבחינה חברתית עם בני גילו ועם בני אדם בכלל. כמו כן, דימוי עצמי הינו תלוי התפתחות, חוויות פנימיות של הילד, חוויות חיצוניות לו, חינוך, גנטיקה, ביולוגיה ולמידה, כלומר הדימוי העצמי נבנה מכל פרט אוטוביוגרפי אפשרי בחייו של הילד ומלווה אותו לאורך חייו. דימוי עצמי יכול להשתנות, אולם עם העלייה בגיל דרושה יותר אנרגיה ודרוש כוח רצון רב על מנת לשנות אותו, ויחד עם זאת מחקרים מדעיים מראים שהתהליך אפשרי ומתרחש לעתים במהלך חייו של האדם.
חוקרים מסויימים, כמו ויליאם פיטס, מחלקים את סט הערכים והאמונות שנקרא “דימוי עצמי” למספר קטגוריות. פיטס, למשל, חילק את הדימוי העצמי למרכיבים :
דימוי אישי : תפיסת האדם את תכונותיו ואישיותו.
דימוי גופני : תפיסת גופו, בריאותו והופעתו החיצונית של האדם.
דימוי מוסרי : תפיסת מוסריותו והתנהגותו של האדם לפי הנורמות המקובלות.
דימוי משפחתי : תפיסת האדם את עצמו בתוך המסגרת המשפחתית ותפיסתו את יחס המשפחה אליו.
 לימודים |
 לימודים |
לימודיםליאון פסטינגר, חוקר נוסף, הציע כי כשמדובר בילדים, דימוי אישי מושפע במידה משמעותית הרבה יותר מהסביבה החברתית שהילד שרוי בה. לדוגמה, אם הילד קיבל 85 במבחן בספרות, הוא יכול להבין שהינו בקיא בתחום ויסגל לעצמו דימוי עצמי חיובי בתחום זה. יחד עם זאת, אם הילד יראה כי כל חבריו קיבלו מעל 90 במבחן זה, הוא יבין כי בהשוואה אליהם אינו יודע ספרות היטב ובשל כך הדימוי העצמי החיובי שלו בתחום זה יצטמצם. בנקודה זו ניתן להסיק, שאין הדימוי האישי עומד בפני עצמו, הוא אינו אובייקטיבי, אלא נשען רבות על החברה הסובבת את הילד, לפחות עד גיל הבגרות.
ישנם ניואנסים תיאורטיים אקדמיים שונים לגבי ההתייחסות לדימוי העצמי המוסרי. רבים מהחוקרים אינם מסכימים בינם לבין עצמם אודות הגיל שסביבו מתפתח דימוי זה, אופן ההתפתחות שלו בקווים כלליים והאם בכלל ניתן לייחס דימוי עצמי מוסרי לילדים ולמבוגרים בעולם גלובאלי וכאוטי של חברות שקמות ומתפוררות כהרף עין, משטרים מתחלפים במהירות ונורמות חברתיות שנמצאות באופן קונסיסטנטי במצב דינאמי. זאת מכיוון שבעוד שהאדם מפנים נורמה ספציפית אחת של החברה, מיד נורמה אחרת תופסת את מקומה, ולעתים אף נורמה המנוגדת לקודמתה. לכן, לא פלא שרבים מהחוקרים מציגים גרסאות סובייקטיביות לדימוי עצמי מוסרי, שאינן עולות בקנה אחד עם אחרות ואף סותרות אותן במקרים מסוימים.
במקביל לכך, ניתן לומר שבכל הקשור לחינוך של ילדים, החוקרים תמימי דעים לגבי הצורך במתינות, ולא בקיצוניות כלשהי, מתן הסברים והדגשת הלוגיקה והמערך הקוגניטיבי מאחורי כל מעשה או התנהגות. יחד עם זאת, המרכיב האידיוסינקרטי בדימוי העצמי שההורה מעדיף לחנך את הילד על פיו לא ממש משנה, אלא הדרך בה הוא בוחר ללמד אותו. חוקרים רבים מדגישים את הצורך בהסברים ורבליים לילד אודות האלטרנטיבות לבחירות האישיות שלו במצבים מסוימים, את התבנית הרציונאלית של ההורה לבחון שיקולים שונים בסיטואציות אלו ואת התוצאות האפשריות לאחר בחירתו של הילד.