חינוך

סמנטיקת האיכות האינטגרטיבית

הצלחתו של התלמיד היא בראש מעיינה של כל מערכת חינוכית באשר היא. אחד המשתנים החזקים שתורמים להצלחה זו טמון בקשריו של המורה עם תלמידיו. אופי הקשר המיוחד הזה, שבין המורה לתלמיד, הינו מחד גיסא חיוני להצלחתו של התלמיד ומאידך גיסא חמקמק וטעון הסבר. לשם כך נעשים מחקרים רבים על מנת לתאר קשר זה, את מאפייניו ולנסות להסביר איך ובאמצעות מה תורם קשר זה להצלחת התלמיד במסגרות החינוכיות בהן הוא נמצא. חלק ממסה מחקרית זו מובאת כאן.

במחקר מקיף ואינטנסיבי, שנערך במסגרת אוניברסיטת וירג’יניה, המרה ופיאנטה הסיקו כי יצירת קשרים חזקים ומבוססי אמון בין התלמיד למורה, מאפשרים לתלמיד להרגיש בטוח יותר במסגרת לימודיו, להרגיש תחושת מסוגלות רבה בחומר הלימודים, ליצור קשרים טובים יותר עם בני גילו ולבסוף, להצליח יותר בהישגים לימודיים. מצד שני, קונפליקט בין המורה לתלמיד עלול להוביל לכישלון בהישגיו הלימודיים של התלמיד ויכול להקרין על יצירת מערכות יחסים שליליות עם תלמידים בני גילו, בתוך כותלי בית הספר ומחוצה להן (Hamre & Pianta, 1999 ).

לימודים

לימודים

לימודים

יחס בין מורה לתלמיד, בין אם בבית ספר יסודי, בבית ספר תיכון או בגן, מבסס ומפתח את יכולותיו של התלמיד הן בתחום הלימוד האקדמי והן כפיתוח מערכת יחסים תקינה עם הסובבים אותו, חברתית ורגשית. פיתוח קשרים טובים עם המורה הוא חיוני לתלמיד ואי פיתוח כזה עלול להוביל את הילד לקונפליקט לא רק עם המורה שלו, אלא עם דמויות מבוגרות אחרות ועם ילדים אחרים (Ladd & Burgess, 2001 ).

יתרה מזו, במחקר מרתק בדקו החוקרים התנהגות חברתית של ילדים, שדורגו מלכתחילה כאגרסיביים, בני כיתות ג’ ו ד’. במהלך תקופה קצרה חלק מהילדים הוצמדו למורים שפיתחו עימם קשרים תקינים וחלק מהתלמידים המשיכו ללמוד ולהתנהג כרגיל. נמצא הבדל משמעותי בין שתי קבוצות התלמידים באופן הזה, שתלמידים אשר בנו קשרים תקינים עם מוריהם, שיפרו את התנהגותם כלפי חבריהם והפכו לפופולרים יותר, בנוסף לשיפור בציוניהם (Hughes, Cavell, & Willson, 2001  ).

יחסים תקינים בין מורה ותלמיד לא רק חוצים גילאים ושכבות לימוד אלא גם משפיעים מאוד ללא קשר לשוני תרבותי או קבוצות מיעוט. בבית ספר יסודי נבדקה קבוצה של ילדים אפרו-אמריקאים וממוצא היספאני. קבוצה זו הייתה מורכבת מילדים שתוארו כאגרסיביים על ידי המורים ובני גילם. לאחר תוכנית התערבות קצרה, בה עזרו לילדים לפתח קשרים חיוביים ובוני אמון עם מוריהם, תוארו אותם הילדים בפי חבריהם לספסל הלימודים ומוריהם כנעימים הרבה יותר וציוניהם עלו בהדרגה (Meehan, Hughes, & Cavell, 2003 ).

ישנם מחקרים רבים נוספים המתארים את האלמנט ההכרחי שבקשר בין המורה לתלמיד כגורם להתפתחות תקינה של התלמיד. חשוב להבין כי התפתחות זו תקרין לא רק על התחום הלימודי, אלא גם על התחום הרגשי והחברתי של התלמיד. יצירת קשר זה הינה קרדינלית בעיקר לאור היותו של התלמיד חלק אינטגרלי ממערכת החינוך.