חינוך

מעגלים של טכנולוגיה בלמידה

שינויים טכנולוגיים מהירים אופפים אותנו בעולם זה. אם נשים לב, נוכל לראות שהחל מעידן הרנסנס החידושים הטכנולוגיים לא רק באים לעולם במהירות אלא גם בתדירות הולכת וגוברת. שימושים בנייר הובאו לאירופה מהמזרח הרחוק כבר בשנת 1200 לספירה, אולם תיעוד פעולת הדפוס הראשונה מתוארך לשנת 1410 לספירה. עם המצאה חשובה זו החלו אנשי העולם נטולי ההשכלה להתעניין במילה הכתובה. אט אט החלו תרבויות שונות לתקשר בעזרת ספרים והידע התחיל לחדור לפינות האפלות ביותר בעולם. חשוב להפריד בין אמצעי למטרה. לתפיסתנו, הידע הוא אמצעי ובעזרתו יש את היכולת להשיג מטרות שונות, בדיוק כמו אמצעים טכנולוגיים.

במקביל לכך, שימושיו של החשמל תועדו עוד מימי קדם, בעיקר בתרבות יוון העתיקה, עם זאת במאה ה 18 עם מחקריהם של בנג’מין פרנקלין וניקולס טסלה, החל הידע אודות החשמל לתפוס תאוצה. לצורך הבנה מעמיקה נדגיש נקודה, בחשמל יש שימושים רפואיים, בעיקר בטיפול בנזעי חשמל, לצורך הקלה בסימפטומים אצל חולים מסויימים. עם זאת לחשמל יש פוטנציאל גם לרומם רוח חיה. שימוש בחשמל יכול להפוך את חיינו לנוחים מאוד, ואין צורך להוכיח זאת, כמו שגם יכול להפוך אותנו לתלויים בו לגמרי ובכך להיות חסרי אונים ברגעים שבו אין החשמל מסופק לביתנו. מכאן ניתן להבין שחשמל הוא גם אמצעי ולא המטרה.

לימודים

לימודים

לימודים

אם בחינוך עסקינן אזי חשוב לבדוק גם אודות התפתחות של בתי הספר. שני הגילויים החשובים שהוזכרו, המצאת הדפוס וגילוי החשמל, האיצו את תהליך הקניית הידע להמונים. בתקופת ימי הביניים ההשכלה נחשבה לנדירה ויקרה. הפיאודלים, בעלי הקרקעות, העשירים ובני אצולה אחרים רק הם יכלו להרשות הקניית ידע לילדיהם, בעוד ילדי הווסאלים, עובדי האדמה ונטולי האדמה, עבדו ביחד עם הוריהם בשדות. בתקופת הרנסאנס הסברים דתיים לא סיפקו יותר את ההמונים והחלה להתפתח תרבות חשיבה פורייה. תרבות זו תועדה בכתבים פילוסופיים ואחרים שהיו באינטראקציה זה עם זה על גבי הגלובוס. אנשים הפרו מחשבות של חבריהם ונוצרה תרבות של חקר, הבנה ומדע בהתפתחויותיו השונות. החל מלפני כ 200 שנים, עם תקופת אביב העמים וחלוקת העולם למדינות, החלו ההמונים לדהור לעבר הקניית ידע לעצמם ולילדיהם ובכך נוצרו מסגרות לימודיות, קרי בתי ספר. בתי הספר נועדו להקנות ידע לתלמידים, אך גם לעורר בהם כמיהה אודות העולם וגילוייהם של האנשים בו. תפקיד נוסף שהיה לבית ספר הוא יצירת תהליך הסוציאליזציה, חיברות, בין ילדים שונים בני אותו גיל ובגילאים שונים. בית ספר היה כלי עזר להעברת ידע, ערכים ויצירת חברה, אז כמו היום.

כמו שניתן להבין, שימושים שונים בטכנולוגיה, יחד עם חומרי גלם, היוו גורם חשוב להבשלת הקניית הידע להמונים, שלפני כן עבדו קשה בשדות, נטולי השכלה בכלל וידע טכנולוגי בפרט. אותם השימושים השתכללו ויכולים לעזור לנו גם כעת. לדוגמה, אם ברצוננו להקנות לתלמידים ידע היסטורי, ניתן לקרוא אודות מאורעות הכוהנים הגדולים בימי הבית השני בספר הלימוד. יחד עם זאת ניתן גם להקרין לתלמידים ניראות ויזואלית של הכוהנים הגדולים בימי הבית השני ובכך להעצים את חוויית הלמידה. ילד לא ישכח את החזות המרשימה של הדמות שניצבת בפניו במלוא הדרה, ובכך גם לא את מאורעות ימי הבית השני. אפשרות נוספת היא להקרין לתלמידים באופן ויזואלי את החומר הלימודי וללמד אותו באופן העברת המידע בלבד, ללא רגש, ללא התפלאות וללא משיכת הסקרנות מצד התלמידים. במקרה זה יש ברשותנו את האמצעים הטכנולוגיים ואנו כביכול משתמשים בהם, אך ללא הועיל. טכנולוגיה כשלעצמה איננה יכולה לעורר את הילד ללמידה משמעותית, היא כלי ביד היוצר והמורה, כיוצר, חייב להשתמש בה כראוי על מנת להשיג את סקרנות התלמידים והרצון שלהם ללמוד עוד מהחומר הלימודי.

לסיכום, איש חכם טען פעם שכל דבר מגיע בזמנו ויש להשתמש בו במידה, הרמב”ם. שום קיצוניות איננה טובה ולא משרתת את המטרה. טכנולוגיה היא כלי שיכול להועיל לנו פלאים לעזור לילד ללמוד, להפנים ולהשתמש בידע הנרכש. יחד עם זאת יש להיזהר על מנת לא להפוך את הטכנולוגיה למטרה, וכשיש יותר מדי ממנה, העיסוק בה הופך להיות העיקר ולא התלמידים ולמידתם.