הפעילות הרב היבטית של הריטאלין

 

ראשית, חשוב לציין כי אנשי המקצוע שרשאים לתת מרשם לריטאלין הם : פסיכיאטר, נוירולוג או רופא ילדים המומחה בהתפתחות הילד. לאחר מכן, רופא המשפחה יכול להאריך את תוקף המרשמים למתן תרופת הריטאלין לילד.

ריטאלין היא תרופה שנועדה לעזור לילדים ומבוגרים שמאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז ללמוד ולתפקד טוב יותר בסביבתם. החומר הפעיל בריטאלין נקרא באנגלית  Methylphenidate. למעשה, המתילפנידאט חוסם את הטרנספורטרים של הנוירוטרנסמיטורים ומונע מהדופמין והנוראפינפרין להיספג מהר מדי בתא המקבל. כתוצאה מכך גדלה הכמות של השליחים העצביים בסינפסה ומתאפשרת קומוניקציה אפקטיבית יותר בין הנוירונים הרלוונטיים במוח. באופן אקטיבי, חומר זה מעלה את רמות הדופמין במרווח הסינפטי באונה המצחית, הפרונטאלית, אשר אחראית בין היתר על חשיבה גבוהה, סדר וארגון, קליטת גירויים חיצוניים, למידה וקבלת החלטות, ולכן זה האזור בו יש להתמקד על מנת לעזור לאנשים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז. המחקר המדעי מראה שנוירוטרנסמיטור הדופמין הוא חומר כימי הנפוץ במוח והורדת רמת פעילותו קשורה לצמצום היסחים פריפריאליים ממחשבתו של האדם ולכן, כמו שבאפיזודות קליניות אחרות, הוא מפחית משמעותית את כמות מחשבות השווא, גם במקרה הנוכחי רדוקציה פונקציונאלית עוזרת לנטרל מחשבות לא רצוניות, שמסיחות את הדעת ומפריעות לריכוז הקוגנטיבי.

לימודים

לימודים

לימודים

באופן גלובאלי, ההמלצה הרפואית היא לקחת את הריטאלין עם שתיית מים לאחר ארוחה בבוקר או בצהריים וההנחיה המדיקלית היא לא לקחת ריטאלין בערב כי הוא פוגם בשינה. כמו כן, השפעת הריטאלין היא בדרך כלל עד 4 שעות מרגע לקיחתו, ויחד עם זאת יש היום סוגים ומינונים שונים היוצרים זמן השפעה וריאבילי, בהתאם להמלצת הרופא.

לפי המחקר המדעי, ריטאלין משפיע על כ 70-80 אחוזים מכלל האנשים שנוטלים את התרופה. אדם שהריטאלין לא משפיע עליו, צריך לבקר אצל הרופא לביצוע מודיפיקציה פרמקולוגית. בפרספקטיבה הקלינית, לריטאלין יש לעתים מספר תופעות לוואי : כאבי ראש, כאבי בטן, עייפות, נמנום, עצבנות, בחילות ודופק לב מואץ. תופעות אלה הן טמפורליות ואמורות לחלוף עם הזמן ואם הן אינן עוברות יש לחזור לרופא לבדיקת אפשרות למינון אחר.

חשוב לציין, שבקונטקסט הסמנטי של תופעות הלוואי של הריטאלין יש יותר אמונות אבסטרקטיות מאשר הוכחות מדעיות. לדוגמה, בעבר אנשים חשבו כי השימוש בריטאלין עלול לעכב את תהליך הגדילה הפיזי של הילד לגובה, אולם סברה זו הופרכה בעקבות מחקר פיזיולוגי שהראה כי הילד מגיע, בסופו של דבר, לגובה הפוטנציאלי שלו במקביל לשימוש קונסיסטנטי בתרופה. כמו כן, גם מסקנה זו לוקה בחסר כי הרי קשה לדעת בוודאות מהו “הגובה הפוטנציאלי” שהילד אמור להגיע אליו. דוגמה נוספת היא החשיבה מהעבר שהריטאלין יכול לגרום להתמכרות ואף טענה זו נסתרה ונמצא במחקרים שאין התמכרות פיזית וביולוגית לתרופה, אולם ללא איזכור של אלמנט ההתמכרות הפסיכולוגית. בנוסף, נטען כי השימוש בריטאלין יכול לגרום להיווצרות “טיקים” לא רצוניים בילדים. טענה זו אף היא נסתרה עקב מחקרים מדעיים שערכו אנלוגיה בין ילדים שלוקחים ריטאלין ובין אלו שנוטלים חומר פלצבו. הממצאים היו שבשתי הקבוצות כמות ואופן ה”טיקים” הייתה זהה, ולכן המסקנה היא שהריטאלין לא קשור לערך המספרי של הגדלת ה”טיקים”.

אולם, חשוב לזכור שהריטאלין היא תרופה שמקורה בפעילות של חומר כימי, עובדה שמצריכה הבנה כי השימוש בה ייעשה בזהירות ורק לאחר התייעצות עם רופא.