תוחלת תיאורטית עם שלבים קיומיים

 

אריק הומבורגר אריקסון ( 1902 – 1994 ) היה פסיכולוג יהודי אמריקאי ממוצא דני, הוגה תאוריית השלבים הפסיכו חברתית. חייו של אריק הצעיר לא היו פשוטים, כבר החל מנטישת אביו את המשפחה בטרם לידתו. כמו כן, אריק היה מושא ללעג הן בבית הספר היהודי עקב מראהו הנורדי והן בבית הספר הדני, עקב היותו יהודי. במהלך השנים, אריקסון עזב לוינה, שם לימד ציור בבית ספר של אוהדי פרויד. התעניינותו האישית בפסיכולוגיה הובילה אותו ללמוד פסיכואנליזה, לאחר שעבר את הטיפול בעצמו. אריקסון הוכשר ספציפית לתחום הטיפול בילדים על ידי אנה פרויד, בתו של זיגמונד וב 1933 עזב לארצות הברית, שם לימד והרחיב את פעילותו המחקרית במהלך חייו.

אריקסון עסק בטיפול בנפגעי קרב בימי ולאחר מלחמת העולם השניה. הוא עסק בנושא שמכונה בפיו “משבר זהות”, מצב המתאר הידרדרות נפשית בעקבות מאורעות טראומטיים בזמן מלחמה, או בפיו “נוירוזת קרב”. אריקסון הוכשר על ידי בתו של זיגמונד פרויד ולכן, מקובל לראותו כאדם הממשיך את החשיבה הפרוידיאנית עם שינויים מסויימים. לטענתו, למשל, האגו אינו סתם כלי אשר משלב את רצונות האדם המיידיים עם אילוצי המציאות וסופר אגו, אלא הינו תבנית אבסטרקטית בעלת חשיבות רבה יותר. האגו אחראי על יצירה וגיבוש זהותו של האדם בכל שלב בחיים, כמו גם על הענקת תחושת השליטה בחיים, אשר תבוא במקום תחושות כמו בלבול וזעם. למעשה, אריקסון התמקד בפונקציונאליות של האגו באיזון החשיבה החברתית של האדם ולכן, התיאוריה שלו בנויה ממרכיב חברתי יותר.

לימודים

לימודים

לימודים

במקביל לכך, המודל התיאורטי של אריקסון מציג את מהלך החיים של האדם, מינקות עד שיבה, כסדרה בת שמונה שלבים, שבכל אחד מהם ניצב האחד בפני קונפליקט בין צרכיו הסובייקטיביים לבין דרישות ונורמות הסביבה החברתית. שמונה שלבי ההתפתחות הפסיכו חברתית :

השלב האוראלי – סנסורי ( גיל 1-0 ) אמון מול חשדנות : הילד, המתפקד בעזרת אינסטינקטים, מקבל מאימו את כל צרכיו באופן אוראלי דרך הפה. בשלב הנוכחי, התייחסות אמפתית ומסורה של האם תפתח בילד אמון בסיסי, וחוסר טיפול עקבי ומספק מצד האם, יכול לפתח אצל הילד חשדנות מתמשכת. תחושות אלה יהיו מהותיות ויעצבו את אישיותו של הילד הגדל, אם באמון או בחשדנות.

השלב השרירי – אנאלי ( גיל 3-1 ) אוטונומיה מול בושה : הילד מפתח יכולת שליטה על הסוגרים וההורים מתחילים בחינוך לניקיון ואסתטיקה. בשלב זה הילד יכול לצאת עם תחושה של כוח רצון ושליטה עצמית. לעומת זאת, חינוך נוקשה מדי מצד הוריו עלול לפתח אצל הילד תחושות של בושה וספק.

השלב הלוקומוטורי – גניטלי ( גיל 6-3 ) אינטואיטיביות מול אשמה : הילד כבר הולך, רץ ומתחיל לגלות את ההיררכיה החברתית, בתוך המשפחה ומחוצה לה. בשלב זה, הילד חוקר את העולם ומקבל תחושה של מטרה, אותה הוא יכול להשיג ללא התמודדות עם תחושות של פחד מענישה או רגשות אשם. בניגוד לכך, חינוך נוקשה מדי מצד הוריו עלול להוביל את הילד לאבד את היוזמה.

שלב החביון ( גיל 12-6 ) יצרנות מול נחיתות : הילד מגלה את הסדר החברתי בבית הספר ובעולם מחוץ למשפחה, וכן הוא לומד להשיג את המטרות אותן הציב לעצמו. לעומת זאת, כישלון חינוכי בשלב זה עלול לפתח אצל הילד תחושות קשות של נחיתות אינדיבידואלית וחוסר מציאת מקומו בחברה.

שלב ההתבגרות ( גיל 18-12 ) גיבוש זהות מול בלבול תפקידים : הנער מתנסה בפונקציות זהות שונות בגיל ההתבגרות וצריך לגבש זהות בתבניות רבות, ביניהן גיבוש זהות מינית וחברתית. תוצאה חיובית בשלב הנוכחי תיצור אצל הילד נאמנות לזהות הקוהרנטית שלו. תוצאה לא רצויה של שלב זה היא חוסר גיבוש זהות קונסיסטנטית ובכך הנער ימשיך להיות ילדותי ולא מגובש. לעיתים, בשלב זה נער גם עלול לבחור בגיבוש זהות שלילית, שתוצאותיה הן נטייה לעבריינות ופשיעה.

שלב הבגרות המוקדמת ( גיל 35-18 ) אינטימיות מול בדידות : האדם נכנס למעגלי החברה ומרגיש את הצורך האמוציונאלי בזוגיות. הקונפליקט הוא בין הרצון לשמירה על הזהות הסובייקטיבית לבין הקירבה של בן או בת הזוג. אדם אשר עבר תהליך תקין של גיבוש “העצמי” לא יפחד מאיבוד זהות בקשר זוגי היות וזהותו מגובשת והוא מודע לכך. לעומת זאת, אדם אשר מרכיבי זהותו לא גובשו כהלכה יחשוש מקשרי זוגיות, יחווה בדידות ולא יוכל להתמיד בקשריו.

שלב הבגרות ( גיל 50-35 ) פוריות מול קיפאון : בשלב הנוכחי, האדם המבוגר עסוק בהולדת ילדים וגידולם. הקונפליקט הוא בויתור על הצרכים האישיים לטובת הצאצאים הנולדים. כמו כן, בשלב זה האדם מפתח תכונת דאגה משפחתית ולקיחת אחריות על כל תחומי החיים, שלו ושל ילדיו. בניגוד לכך, כישלון באפיזודה אוטוביוגרפית זו יגרום לאדם לאבד עניין במסגרות חברתיות שונות במקביל לסיטואציה שאין הוא עסוק בהולדה וגידול ילדים, משבר אמצע החיים לפי אריקסון.

שלב הבגרות המאוחרת ( גיל 50 ואילך ) אחדות האני מול ייאוש : בשלב זה האדם בוחן את חייו. בפרספקטיבה דיכוטומית, אחד הקטבים ילווה במערך צלילים דיסהרמוני. לעומת זאת, אם האדם מגיע להתבוננות אידיאלית של שביעות רצון מחייו ומשלים עם השגת מטרותיו, הוא ירגיש תחושה פנימית של אחדות האני.