אידיוסינקרטיות של המודל הביהביוריסטי
בעת הופעת ניצני התפתחות התיאוריה הפיסכודינאמית של פרויד ואחרים, בתחילת המאה ה 20, החלה לצמוח תיאוריה אחרת להסבר פסיכולוגי של התפתחות האדם. בפי הרוב זו תיאוריה התנהגותית. למעשה, בתחילת דרכה ובבסיסה נטען כי בסופו של דבר אין רצון אמיתי בלהבין תהליכי ילדות פנימיים של האדם אם אלו אינם משפיעים על ההתנהגות. הפרמטר שמעניין את הסביבה של האדם הינו כיצד האדם מתנהג ואם ישנה בעיה כלשהי בהתנהגות שלו, צריך להתמקד בהתנהגות עצמה ולשנותה. פסיכולוגים התנהגותיים חלוקים בדעותיהם האם יש בכלל אזור “לא מודע” בנפש האדם, וגם אם כן הרי אין טעם לדון בו, מבחינתם זו קופסה שחורה, אם בכלל קיימת, שהשפעתה על התנהגות האדם בפועל היא זניחה. סביבתו של האדם היא זו שמשפיעה הרבה יותר על התנהגותו ובעזרתה יש לעצב את התנהגות האדם.
בהתייחס לתיאוריה הביהביוריסטית הקלאסית חשוב להזכיר את איוון פאבלוב, חוקר רוסי שבתחילת המאה הקודמת קיבל פרס נובל לרפואה עבור עבודותיו אודות מערכת העיכול. פאבלוב גם ערך והדגים את הניסוי הקלאסי של התנייה. באופן תיאורטי, יש לדמיין חדר ובו נמצא כלב, חוקר נכנס לתוך החדר ובידו מחזיק אוכל, הכלב מריח את האוכל, מרייר ואוכל. זהו תהליך טבעי, בסיסי ואינסטינקטיבי של הכלב, לרייר לריחו של האוכל. פאבלוב ניסה להבין האם ניתן ללמד את הכלב לרייר גם ללא קשר ישיר לאוכל. שלב 2 : בחדר ישנו כלב ונשמע צליל פעמון. לאחר זמן קצר נכנס החוקר עם האוכל, הכלב מרייר ואוכל. לאחר חזרה של מספר פעמים על כך, הכלב מרייר רק לשמיעת צליל הפעמון ובטרם האוכל הובא. ניסוי זה נכון גם לגירוי ויזואלי, ולאו דווקא אודיטורי, כלומר ניתן ללמד את הכלב לרייר גם לפעולת הדלקה של אור ולאו דווקא לשמיעת צליל. מסקנת פאבלוב הייתה שהכלב למד לעשות משהו חדש, יש למידה ולאו דווקא אינסטינקט. הוא הסיק שבצורה זו אנשים לומדים לשנות את התנהגויותיהם.
 לימודים |
 לימודים |
לימודיםניסוי מדעי נוסף שנערך בתחום זה, התפרסם בשנות ה 20 של המאה הקודמת בעקבות מחקריו של פאבלוב. למעשה, ג’ון ווטסון האמריקאי נתן לילד בן 9 חודשים עכבר קטן והילד החל לשחק עימו. אחרי מספר פעמים נטולות שינוי, הילד קיבל עכבר ובכל פעם שניסה לגעת בו, הכה הנסיין עם פטיש על מתכת בעוצמה כזו שהילד נבהל. לאחר מספר חזרות, הילד קישר את הצליל המפחיד לעכבר הקטן והחל לפחד מהעכבר, כך שבכל פעם שהכניסו עכבר לחדרו של הילד, הילד בכה וניסה להימלט על נפשו. מאוחר יותר גילה ווטסון שהילד יכול להעתיק פחד זה גם לבעלי חיים אחרים, כמו סוסים למשל, אך אין הילד ידע בוודאות מה מקור הפחד שלו.
חוקר נוסף בשם פרדריק סקינר נחשב גם הוא לאחד מאבות הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ההתנהגותית. במחקריו הביופסיכולוגיים, הבין סקינר כי ניתן ללמד בעלי חיים התנהגות רצויה בעזרת חיזוקים, חיוביים ושליליים, ועונשים, גם כן חיוביים ושליליים. זהו למעשה הצעד המשמעותי של הפסיכולוגיה ההתנהגותית הקלאסית לעבר פסיכולוגיה קוגניטיבית העוסקת בלמידה אופרנטית, מכוונת למידה.
לכל אורך המאה הקודמת פיתחו אינספור חוקרים ענף זה בפסיכולוגיה. חשוב להבין כי בעוד שבהרבה ענפים במדעי הרוח והחברה לומדים ומפנימים את התיאוריות הדינאמיות של פרויד, יונג, מלאני קליין ואחרים, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית התנהגותית עברה אסימילציה, השתנתה עם הזמן והיוותה בסיס מחקרי וטיפולי לאורך כל המאה הקודמת ועד היום. בבסיס גישה זו ישנה מחשבה חיובית שניתן ללמד, לעצב ולשנות את ההתנהגות ולמעשה, האדם יכול לשנות את עצמו, ובכך להגשים כמעט את כל שאיפותיו הקיומיות. לפי המודל התיאורטי הביהביוריסטי, האדם הוא אדון לגורלו ואין כוחות “לא מודעים” אחרים שמעצבים את התנהגותו ללא ידיעתו. כיום, רבות משיטות הטיפול הסובייקטיבי מבוססות על גישה זו, החל מפסיכולוגים קוגניטיביים התנהגותיים ועד לדמויות מתחום ההוראה.