יסודות החשיבה ומקורותיה

 

התמיהה על החשיבה החלה את דרכה באופן אקספרסיבי ומתועד כבר בימי יוון העתיקה, כשפילוסופים כמו אריסטו ואפלטון החלו לשאול שאלות אודות אופני החשיבה שלנו. רבים גם רואים את התקופה הזו כראשית פריחתם של ניצני המדע המודרני. ממשיכי דרכם, בדמות דקארט וברוך שפינוזה פיתחו את נושא החשיבה עוד יותר תוך התייחסות למצוקות תקופתם, ורלוונטיות בכל עת, כמו החשיבה על אלוהים, הבנת עצם קיומו של האדם, תהיות לגבי החברה ועוד.

המהפכה המדעית של המאה ה 19 הובילה לפרסומים של ממצאי מחקרים רבים וביניהם הספר “מוצא המינים” של ביולוג בשם צ’רלס דארווין. חלק מהתיאוריה שלו התייחס לכך שכל אורגניזם החי על כדור הארץ חייב להסתגל לשינויי הטבע אחרת הוא ייכחד. במילים אחרות, נחוצה הבנה של הסובב את האדם, לצורך העניין, בכדי שיוכל להתאים את עצמו, וזוהי למידה. מכאן שמין האדם קיים משום שלמד את סביבתו והסתגל יפה לשינויים בה.

אם ננסה לרגע להפסיק לחשוב, מהר מאוד ניווכח שהפעולה אינה ברת השגה, לכן חשיבה היא בבחינת אינסטינקט לא נשלט במודע על ידינו, בדיוק כמו נשימה ומכאן שהנושא לא דורש מאמץ רב. למידה, לעומת זאת, זה סיפור אחר. אם נרצה או נצטרך ללמוד קונטקסט סמנטי מסוים, תעלה בנו תחילה תחושה של עייפות, עליה נצטרך להתגבר על ידי השקעה אנרגיה נפשית רבה. הלמידה טבועה בנו מלידתנו אך איננה אינסטינקט בסיסי אלא תהליך מודע של האדם, בו עליו להשקיע אנרגיה מרובה.

לימודים

לימודים

לימודים

עכשיו נעבור רגע לסיטואציה בה אדם מבקש מילד לכבות את דוד המים בעוד שעה. אם יבקש ממנו זאת ויוודא על ידי המילים : “שמעת ?” או “הבנת ?”, והוא יענה “כן”, הרי נוצר אינסטינקט, ואם ישאיר את המצב כך הרי שהדוד כנראה לא יכבה בעוד שעה, מפני שהילד לא למד, כי תהליך הלמידה איננו אינסטינקט. יש לוודא למידה ולא על ידי שאלות שהתשובה עליהן היא “כן” או “”לא” אלא לשאול “מה הבנת ?” או “מה התבקשת לעשות ?”. במקרה זה על הילד להשקיע מאמץ ולבטא במילים שלו את המשימה וכך הסיכוי שהמשימה תתבצע גבוה יותר, מפני שהיה שלב בסיסי של למידה. הנושא נכון גם לכיתה ובה המורה מסבירה חומר לימודי לתלמידים ואז שואלת : “הבנתם ?”. כנזכר למעלה, זו שאלה חסרת בסיס ומעוררת תשובת אינסטינקט אצל התלמידים ולא למידה פעילה. שאלה זו באה להרגיע את המורה יותר מאשר ללמד את התלמידים.

כעת ישנה הבנה שתהליך הלמידה חייב להיות מודע ויש לוודא זאת. איך עושים זאת ? בהקשר של הלמידה בבית ספר אין מנוס מלעורר עניין בתלמידים, לדוגמה אם מלמדים את התלמידים לשון והבעה חשוב להבין מאיפה הכל מגיע. יש להשקיע זמן בללמד מאילו שלבים בהסטוריה האנושית למדו לדבר, היכן ומתי הומצא הכתב, מהן מקורותיה של השפה העברית ועוד. מהניסיון המחקרי עולה שתהליך למידה בוריאציה זו גורם לתלמידים להיות קשובים ורק לחכות לרכישת ידע נוסף, ומדובר במקרה הנוכחי על תלמידים שבשום אופן לא רצו ללמוד לשון והבעה בעבר, ואף נכשלו במספר רב של מבחנים לפני כן.

לסיכום, בכדי שהתלמיד יגלה סקרנות ומוטיבציה בתהליך הלמידה, הפעולה חייבת להיעשות מרצון, ולכן חייב להיות ערך סמנטי נוסף בללמוד את הנושא שהמורה רוצה ללמד. היות והלמידה טבועה באדם הרי שתלמידים רוצים ללמוד, אולם הם צריכים קודם להבין את הסיבה ללמידה ” “למה אנו צריכים ללמוד זאת ?”. הפרמטרים במשוואה קיומית זו מופיעים כאשר המורה מגלה ידע ובקיאות רבים בקונטקסט הרלוונטי.